בורא עולם שלי אינו מתערב, הוא יצר את העולם ואותנו בצלמו ובדמותו ואז נתן לנו את יכולת הבחירה. הבעיה היא שמרוב התפלפלות וקצווי יו”ד אלו ואחרים נראה שאיבדנו את הדרך.בפסח השנה האכיל אותי קונדיטור ידוע עוגת שמרים נהדרת וכשרה לפסח, מכון צומת פרסם עכבר ששומר שבת ובסופו של דבר נותרנו עם רשימה של מצוות שאנחנו עושים ובלבד לעשות כך שלא יפריעו לנו בחיים.אנחנו לא מדליקים חשמל בשבת בגלל שהחזון איש פירש שזה מלאכת בונה / מכה בפטיש. במקום זה יש לנו שעון שבת ומקלדת/עכבר שבת.
את התנך כתב אדם.
הראייה הברורה ביותר לכך היא זה שהוא לא מזכיר את הדינוזאורים. בורא עולם מן הסתם היה מודע לקיומם.את התנך כתב אדם עם אגנדה פוליטית. בדומה למה שעשה קונסטנטינוס הגדול שנים לאחר מכן עם הבשורות למיניהן.אז מה נשאר ליהודי מאמין?לקיים את המצוות בפורמט הקיים? לנסות לחיות עם שמירת שבת שאינה קשורה לרוח השבת אלא לפרשנויות של החזון איש לגבי חשמל? רעיון שעלה בי בזמן ההבדלה:אולי צריך להפסיק להתייחס לקצוות של יודים?
הבסיס: השם ברא אותנו בצלמו ובדמותו, ייחד קבוצה, לצורך העניין נקרא להם יהודים, ונתן לה את הערכים והכלים ליצור חיים טובים יותר, אנשים טובים יותר כפרט וכקהילה.
המשמעות: התורה הינה פרשנות אדם לרעיונות הבסיסיים הללו.
המשניות ההלכות והפסיקות הנן פרשנויות על הפרשנויות שקיימות בקונטקסט של הזמן והמקום שבהן הן נכתבו.
התוצאה: קשה לקבל ברצינות מצוות כמו שמירת שבת כאשר אנחנו עושים כל דבר הידוע לאדם על מנת לבצע בדיוק את המלאכות שאנחנו טוענים שאסורות אבל בעזרת טריקים טכנולוגיים.
ואז נשאלת השאלה הבסיסית האם זה מה שהתכוון המשורר? האם לזה כיוננו אנחנו? האם לגאולה שכזאת פיללנו?ואם ניקח את זה יותר לעומק, מהי הגאולה בימנו? האם כשם שאת התורה כתב אדם בהקשר של זמן ומקום האם אין הגאולה המשיחית תוצר פשוט של ההוויה הנרדפת?
מה הלאה?
כשאני קורא את מה שכתבתי עולה מול עיני רוחי הפסקה בהגדה של פסח של הבן הרשע: מה העבודה הזאת לכם? לכם ולא לו ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר אני מתעלם ביודעין מהמשך הפסקה כי בעיני היא נשמעת כמו איום לילדים בני חמש אבל השאלה עומדת, במקום לומר מה העבודה הזו לכם מה בעצם יש?
אז מה יש לי לומר
בתורה מצויות אבני הבסיס, בקריאה רופפת זיהיתי שלוש:
– אני אדוני, קיום בורא עולם הלא מתערב
– עם סגולה, קיום קהילה; אני לא טוען לרגע שהשייכות לקהילה הזו היא על בסיס של דם או ייחוס או כל פרמטר שהוא אלא שאבן הבסיס הזו מחייבת קהילה מסוג זה או אחר, שהמאפיין הבסיסי שלה הוא בחירה הדדית בין הקב”ה והקהילה.
– מוסר, קרי החתירה המתמשכת לטוב ביחסים בין אדם לחברו ובין אדם למקום
על אבני היסוד הללו ניתן לזהות בתורה ערכים, הבסיסיים ביותר ניתנים לזיהוי בעשרת הדברות אבל לא רק נראה לי חשוב לנקות מהערכים הכתובים בתורה את הדברים שהם שייכים לזמן ולמקום ולהשאיר את אך ורק את החלק הנצחי שבתוכם